פסנתרים יד שנייה מגיעים בייבוא ישיר מאירופה ומיפן.

 פסנתרים יד שנייה מאירופה

מלניק פסנתרים מייבא מאירופה פסנתרים יד שנייה איכותיים העומדים בסטנדרטים הגבוהים ביותר. מלניק פסנתרים נוסעים לאירופה, על מנת לבדוק ולרכוש באופן אישי, פסנתרים ברמת האיכות הגבוהה ביותר (מתוצרת גרמניה וצ'כיה), בינהם גם פסנתרים נדירים באיכותם.

 פסנתרים יד שנייה מיפן

מלניק פסנתרים מייבא מיפן פסנתרים יד שנייה איכותיים, העומדים בסטנדרטים הגבוהים ביותר AS IS – A Grade.

בביקור שערכנו ביפן בשנות ה-80 מלניק פסנתרים יצר קשרים עסקיים עם מספר ספקי פסנתרים יפניים איכותיים (יד שנייה), ומאז מלניק פסנתרים נמצא עמם בקשרי עבודה וידידות.

ספקי הפסנתרים יד שנייה ביפן נוהגים לסווג את הפסנתרים שלהם ל-8 רמות איכות מ -A  עד – E, בהתייחס ל-5 קטגוריות של הפסנתר: גוף הפסנתר (מראה חיצוני), מקלדת, פיני כיוונון (ומיתרים), מנגנון ולוח תהודה.

יש לציין כי הדירוג של הספקים היפניים מאוד אמין ולכן אין צורך להגיע ליפן ולבחור אישית כל פסנתר.

כל הפסנתרים היפניים יד שנייה מיובאים על ידי מלניק פסנתרים ישירות מיפן והינם מדרגת האיכות הגבוהה ביותר AS IS – A Grade כלומר, שמורים במצבם המקורי כחדשים ולא עברו שיפוץ וגם לא זקוקים לשיפוץ כלשהו חיצוני או פנימי.

מחירי הפסנתרים יד שנייה מיפן

מחירי הפסנתרים היפניים מתייחסים הן לרמת דירוג והן לשנת ייצור. פסנתרים יפניים יד שנייה מתחילת שנות השישים הינם הכלים הזולים בשוק וטומנים בחובם סכנות לעתיד. הפרמטרים הבעייתיים בדרגות האיכות הנמוכות הינם מנגנונים שחוקים, מיתרי בס עמומים ולוחות תהודה מיובשים על גבול ההסתדקות. כמעט כל פסנתרי YAMAHA ו-KAWAI בדרגות הנמוכות ובגיל מתקדם זקוקים להחלפה מיידית של חוטי קפיץ הפטישים (Butt Plunge Spring Cord). לכן, כשמשווים מחירים בין פסנתרים מאותו מותג ודגם יש להביא בחשבון, נוסף על שנת הייצור, גם את רמת דירוג האיכות.

באיזה גיל אפשר להתחיל לנגן בפסנתר?

מספרים על מוצרט שלמד לנגן עוד לפני שהתחיל ללכת. גם אם הפרט הזה בסיפור חייו אינו מדויק לחלוטין, ברור לנו שבגיל שלוש שנים הוא כבר ניגן באופן שוטף על צ'מבלו, וכשהיה אמדאוס הצעיר בן 5 כבר היה אביו עורך עמו מופעי ראווה ברחבי אירופה, בהם ילד הפלא ניגן סונטות מורכבות בווירטואוזיות, כאשר מטפחת מכסה את עיניו.

מוצרט היה רק אחד. היום מסכימים רוב המומחים שגיל שש הוא הגיל המתאים להתחיל לנגן בפסנתר. מדובר בגיל מוקדם ביחס לרוב כלי הנגינה. היתרון של הפסנתר שהוא אינו דורש יכולות פיזיולוגיות שעדיין לא התפתחו אצל ילדים צעירים, כמו ריאות מפותחות הדרושות למי שמתחיל ללמוד לנגן על כלי נשיפה כמו חצוצרה או סקסופון. כל מה שצריך בשביל שגם ילד קטן ינגן על הפסנתר זה לכוונן את הכיסא לגובה המתאים. וזהו. עובדה זו הופכת את הפסנתר לכלי אידיאלי עבור ילד צעיר שרוצה להתחיל את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה.  

מבחינה פיזיולוגית, גם ילד בן ארבע מסוגל לנגן בפסנתר. אולם, על פי רוב אינו בשל דיו לקריאת תווים. בסופו של דבר השאלה אם ומתי להתחיל ללמוד לנגן בפסנתר, או בכל כלי נגינה אחר, היא שאלה אינדיבידואלית, כל ילד לפי ההתפתחות הרגשית שלו.

 

 

אולי גם בילד שלכם מסתתר מוצרט צעיר?

שאלה נוספת שהורים רבים שואלים את עצמם, היא איך נדע שזה מתאים לו? האם הוא מוכשר? האם מסתתר בתוכו ניצוץ מוזיקלי אמיתי? איך אפשר לברר?

לא תמיד פשוט לזהות כשרון מוזיקלי אצל ילד לפני שהתחיל ללמוד לנגן, אבל יש כמה סימנים מקדימים שעשויים לתת לכם אינדיקציה. אז אם אתם חושבים שהילד שלכם הגיע לגיל שאפשר להתחיל, חפשו אצלו את הסימנים המתרימים הבאים:

• האם הוא אוהב מוזיקה?

כן, זה מתחיל בדבר הבסיסי הזה – אהבה למוזיקה. האם הוא מרבה לשיר או לרקוד כשיש מוזיקה בסביבה? האם הוא מגלה עניין אקטיבי ושואל בנושא? האם הרצון לנגן נובע ממנו? אם התשובה חיובית, זו בהחלט אינדיקציה לא רעה.

• האם יש לו קואורדינציה טובה?

קואורדינציה היא תכונה חשובה לנגני פסנתר. לכן, ילדים בעלי יכולות ספורטיביות הדורשות איזון ודיוק כמו התעמלות, ואפילו ילדים שמצטיינים במשחקי מחשב עשויים להתגלות בעלי כשרון לנגן בפסנתר. אמנם קואורדינציה היא מיומנות נרכשת אך ילד שניחן בה מראש ייהנה מכניסה יותר חלקה לעולם המוזיקה.

• האם הוא שר בלי לזייף?

נשמע כמו מבחן טיפשי אבל אנשים בעלי שמיעה מוזיקלית לא נוטים לזייף. שמיעה מוזיקלית היא תכונה קריטית לנגנים טובים באמת ואת קיומה או העדרה של התכונה המולדת הזו, ניתן לבדוק באמצעות מבחן השירה הפשוט.

• האם יש לו חוש קצב?

הביטו בו כשהוא רוקד ומתנענע, נסו לראות איך הוא מגיב למוזיקה ואם הוא שומר על הקצב ושולט בו. חוש קצב הוא נדבך נוסף בסט התכונות שעושות אדם לבעל 'כשרון מוזיקלי'.

אחרי כל זה נציין שבמרבית הקונסרבטוריונים, יש חוגי "טרום כלי", בהם ילדים יכולים להתנסות ואף להשאיל כלי נגינה. חוויה שעשויה לחדד מאוד את התשובה לשאלות: האם הוא בשל ללמוד נגינה והאם הוא ניחן בכישרון טבעי?

יחד עם זאת, גם אם אתם אוטוטו מסיימים את החטיבה או התיכון, או בכלל סבים לנכדים, אף פעם לא מאוחר. אפשר להתחיל לימוד פסנתר בכל תקופה בחיים, והוא יעשיר את חייכם במגוון דרכים.

נפתח בשורה התחתונה – נגינה בפסנתר מועילה לבריאות. העובדה הזו צצה בכמה וכמה מחקרים אפידמיולוגיים. אדם שמנגן בפסנתר בגיל מבוגר יחיה, בממוצע, יותר מבן גילו, שנגינה בפסנתר אינה חלק מהשגרה היומית שלו. יתרה מכך, זה לא רק 'כמה', זה גם 'איך'. איכות החיים והיכולות הקוגניטיביות והמוטוריות של מי שמנגן בפסנתר בגיל מבוגר טובות יותר ביחס לבני גילו שלא מנגנים בפסנתר.

הגילוי הזה העלה שאלה מתבקשת, האם ניתן לרתום את הפסנתר לשיפור מצבם הבריאותי של אלה שלא מנגנים? אם ניקח אדם מבוגר בעל בריאות לקויה ונעניק לו שיעורי פסנתר, האם בריאותו תשתפר? ובכן, העניין הזה נבדק והתשובה נמצאה חיובית באופן חד משמעי.

ללמוד לנגן בעשור השישי ואפילו התשיעי לחיים

אבל לפני זה הגיע הזמן לשרש מיתוס שגור. יש טענה שמי שלא למד לנגן בילדות יתקשה ללמוד לנגן בגיל מבוגר. התפיסה הזו היתה כמעט אקסיומה, אפילו המציאו לה שם מדעי: "תיאורית התקופה הקריטית". המדענים גרסו שהיכולת של המוח לקלוט וללמוד דפוסים מסוימים נבלמת בשני גלים בגיל הילדות ונעצרת בגיל 20.

בשנים האחרונות התפיסה הזו הופרכה, המוח בשל ללמוד דפוסים חדשים בגיל מאוחר והמחסום הוא בעיקר פסיכולוגי.

בנוסף, מי שניגן כל חייו ינגן לא פחות טוב בגיל מאוחר. תשמעו הקלטות מאוחרות של ארתור רובינשטיין שמילא אולמות גם בשנות התשעים לחייו, או הפסנתרנית, ניצולת השואה, אליס הרץ זומר שריגשה בנגינה וירטואוזית גם בגיל 109.

למרבה השמחה שינוי התפיסה מחלחל לשטח. היום מדובר בתופעה של ממש, אחד הטרנדים החמים של בני גיל הזהב בדור הנוכחי. ביותר ויותר מרכזי יום ובתי אבות ניתן לראות קשישים בני יותר משבעים או שמונים שלוקחים, בפעם הראשונה בחייהם או אחרי הפסקה של שנים ארוכות, שיעורי פסנתר.

האופן החיובי בו המוזיקה משפיעה על נפש האדם ידוע אלפי שנים ויש לו הד גם בתנ"ך שלנו, כאשר דוד נקרא לרומם את נפשו את שאול המלך באמצעות נגינה בכינור. אבל כשמדברים על הערך הטיפולי שיש לנגינה בפסנתר בגיל מבוגר מתכוונים למשהו הרבה יותר מוחשי וקונקרטי. הנגינה בפסנתר מספקת לאדם מבוגר גם ערך בריאותי.

 

 

נגינה בפסנתר כטיפול מונע לאלצהיימר

הראשון, והדרמטי מכולם קשור ליכולת של נגינה בפסנתר לעכב הידרדרות של תהליכים קוגניטיביים. אנשים שמנגנים בפסנתר נוטים פחות ללקות בדמנציה ואלצהיימר.

נגינה בפסנתר היא גם כלי נהדר לשמירה על מוטוריקה טובה בכפות הידיים ומשמשת תחליף לפיזיותרפיה של האצבעות. הנגינה היא גם עוד פן של פעילות פיזית מהסוג שחשוב לשמר בגיל מבוגר.

להתחיל ללמוד לנגן בפסנתר בגיל מאוחר זו משימה מאתגרת, אבל בהחלט אפשרית. חשוב מאוד לתאם ציפיות וסביר להניח שמי שהתחיל לנגן בגיל שמונים כבר לא יתקבל לתחרות לפסנתרנים צעירים מבטיחים על שם ארתור רובינשטיין, שכאמור, הפליא לנגד בפסנתר גם עמוק לתוך העשור העשירי לחייו; מנגד אין שום סיבה שהוא וסובביו לא ייהנו לנגן ולהקשיב לכמה יצירות פשוטות של מוצרט.

המוזיקה והמוח

ב-1993 פירסם חוקר באוניברסיטה בקליפורניה מחקר קטן שעורר סערה עצומה. על פי המחקר סטודנטים שהאזינו ליצירה של מוצרט לפני מבחן בחשיבה מרחבית, השיגו במבחן תוצאות טובות יותר מסטודנטים שלא האזינו למוצרט. במחקר המפורסם ההוא היו כנראה פגמים לא מעטים, ועד היום, איש לא הצליח לחזור עליו בהצלחה.

עובדה זו לא מנעה מ'אפקט מוצרט' להסתער על העולם. הטרנד של 'בייבי מוצרט' וההבטחות, שתינוק שיאזין למוזיקה קלאסית יהיה מבוגר בעל מנת משכל גבוהה יותר, נחשבים לאקסיומה.

חשיפה ארוכה למוזיקה של מוצרט כנראה לא תהפוך אותנו ליותר חכמים, אולם, למוזיקה תפקיד חשוב בחיינו. האזנה למוזיקה מרגיעה אותנו ומשרה תחושה נינוחה ורגועה בגוף. מוזיקה מעשירה את עולמנו הרגשי ומהווה ערוץ תקשורת, המשקף את העולם הפנימי שלנו. במובן הרגשי הכימי, מוזיקה מעוררת שחרור של דופמין, ההכרחי מאוד לכמה תפקודי גוף חשובים, ומייצרת אצלנו תגובה דומה לזו שעשוי לעורר מאכל מתוק או סקס.

מעבדת המוח המוזיקלית של פרופסור לויטין

למרות שאנחנו עדיין לא מבינים באופן מלא את המנגנון באמצעותו המוזיקה משפיעה על מוחנו, המדע עשה כברת דרך ענקית מאז שפורסם המחקר המפוקפק ב-1993. אחד החוקרים הבולטים בתחום זה הוא פרופסור דניאל לויטין מאוניברסיטת מקגיל במונטריאול.

לויטין, מוזיקאי בעברו שעבד בין היתר עם ענקים כמו סטיבי וונדר, סטילי דן וסנטנה, הפך לפרופסור לפסיכולוגיה, מוזיקה ומדעי המחשב. היום הוא מנהל צוות חוקרים מתחומים שונים (מדעי המוח, כימיה, מוזיקה, פסיכולוגיה ומחשבים), שפועלים יחד במעבדה של אוניברסיטת מקגיל ומנסים לזהות את ההשפעות של המוזיקה ולפצח את הקוד שמפעיל אותה.

את תגליותיו ואת התזה הסנסציונית שלו הוא פרש ברב המכר שפרסם לפני כמה שנים: "This Is Your Brain On Music: Science of A Human Obsession". הכותרת, שמזכירה פרסומת מפורסמת של האגודה האמריקאית למלחמה בסמים, מרמזת על התזה של לויטין – מוזיקה עובדת על המוח שלנו באופן פסיכו אקטיבי, כמו סמים.

לויטין טוען שלמוזיקה היה תפקיד חשוב באבולוציה של המוח האנושי ושסיגול החשיבה המוזיקלית קדם להיווצרות השפה.  יש ממצאים ארכיאולוגיים שבהחלט מאששים את הטענה. חפירות ארכיאולוגיות מגלות שאפילו האדם הניאנדרטלי ניגן בחלילים פרימיטיביים שיצר מעצמות.

האם יש במוח אזור שאחראי על חשיבה מוזיקלית?

הוויכוח בין החוקרים אם כשרון מוזיקלי הוא תוצר אבולוציוני קלאסי – תכונה שהעניקה יתרון מסוים למי שאוחז בו, טרם הוכרע, אבל ההכחדה של הניאנדרטלים מרמזת שיש לסברה רגליים. למרות העובדה שפיתחו חלילים, מרבית החוקרים סבורים שהניאנדרטלים נכחדו בגלל העדר יכולת חברתית מפותחת. חלק מהמרכיבים שבונים את מה שאנו מגדירים בתור – 'כשרון מוזיקלי', הם אותן תכונות שהעדרן זירז את היעלמות הניאנדרטלים.

בשונה מהאגדה, אין מקום מוגדר במוח שאחראי על החשיבה המוזיקלית. חשיבה מוזיקלית או 'כשרון מוזיקלי' מורכבים מכמה נדבכים שכל אחד מהם קשור לאזור אחר במוח. למשל, ישנה קורלציה מסוימת בין יכולת מוזיקלית למרכז הדיבור במוח. מסתבר שאזורים בשני צדי המוח אחראים על החשיבה המוזיקלית. חלק אחראי על האספקטים האנליטיים במוזיקה וחלק מביא לידי ביטוי דווקא את האספקטים הרגשיים הדרושים הן ליצירתה והן לקליטתה.

סריקות מוח שנעשו אצל אנשים שמנגנים באופן מקצועי שנים ארוכות, חשפו שיש אזורים מסוימים במוח שמפותחים אצלם יותר מאשר אצל אנשים שאינם מנגנים. למשל, נגני פסנתר ונגני קלידים אחרים אמורים להשתמש ביד ימין וביד שמאל באותה מידה ובאותה מיומנות. לרוב האנשים, נטייה מולדת, להעדיף באופן גורף יד אחת, עד למצב שיש פעולות שאנחנו פשוט לא מסוגלים לעשות ביד השנייה. פסנתרנים לימדו את המוח לפצות על העדפה הזו וניתן לראות את זה בבדיקת MRI.

וכאן נחזור לאחת הטענות הסנסציוניות של פרופסור לויטין, שערך בעצמו מאות סריקות מוח למוזיקאים ויש לו מסקנה נחרצת – לנגן והרבה! או כמו שהוא הציג את זה בראיון שהעניק לעיתון הארץ: "הוכחנו שקורים שינויים ברורים במוח עקב אימון והתמדה. המבנה הניורו-כימי משתנה ונוצרים יותר ויותר קשרים בין אזורים שונים במוח. חלקים ממנו אף נעשים גדולים יותר, כמו שריר במאמץ. למידה דורשת מיזוג ואיחוד הידע ברקמות העצבים. ככל שהניסיון גדל וחוזר על עצמו, כך גדלה יכולת המוח לזכור את החוויה וללמוד אותה".

 

 

סוגי פסנתרים

מאז הופיע על במת ההיסטוריה, בראשית המאה השבעה-עשרה (שנת 1699), הפך הפסנתר לאחד מכלי הנגינה המשמעותיים בתולדות המוזיקה. במשך למעלה מ- 200 שנה המשיך הפסנתר לעבור שיפורים ושינויים רבים, והתקבע בצורתו הסופית בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. ניתן לסווג את הפסנתר לשני סוגים: פסנתר הכנף, בו המנגנון המכני מאוזן לקרקע, ופסנתר עומד בו המנגנון המכני מאונך לקרקע.

 

פסנתרי כנף

פסנתרי הכנף מתחלקים לשתי קטגוריות, פסנתר כנף רגיל ופסנתר כנף קונצרטנטי.

פסנתר כנף קונצרטנטי

הפסנתר הקונצרטנטי הוא הפסנתר האולטימטיבי. הפסנתר הקונצרטנטי נבחן, הן באיכות צליליו, המאפשרת לטובי הפסנתרנים להפליא בנגינה עליו, והן בעוצמת צליליו הנשמעים היטב בחלל העצום של אולם הקונצרטים. זאת, בזכות תיבת התהודה שלו שהינה גדולה במיוחד.

פסנתרים קונצרטנטיים טובים עשויים להגיע לאורך של כשלושה מטרים, ומיוצרים מחומרי הגלם המשובחים ביותר, על ידי בוני הפסנתרים המיומנים והמוכשרים ביותר בתהליך מורכב האורך כשנה. פסנתרים אלו מיוצרים אצל חברות הפסנתרים המובילות בעולם, בהזמנה מראש בלבד, ועלותם עשויה להגיע למאות אלפי שקלים.

לפסנתר קונצרטנטי, המוצב באולם קונצרטים, לוקח בדרך כלל משך זמן של כשלוש שנים על מנת להגיע למצבו האופטימלי, מצב זה נשמר למשך כ-12 שנים נוספות. לאחר פרק זה זמן זה, בדרך כלל, באולמות הקפדניים ביותר, יוחלף הפסנתר בחדש.

 

פסנתר כנף

לפסנתר הכנף תיבת תהודה הנפרשת מהקלידים באופן מאוזן ומתעגלת בסיומה, והיא סימן ההיכר האיקוני שלו. מקורות העיצוב המיוחד הזה קודמים לפסנתר וגובשו עוד בתקופת האב הקדמון והפחות מפותח שלו – הצ'מבלו. במהלך המאה השמונה-עשרה היו מספר טיפוסים של פסנתרים והמראה הסופי המוכר לנו היום גובש במאה התשע-עשרה.

בשוק פסנתרי הכנף קיימים פסנתרים באורכים שונים. החל מפסנתרי הכנף הקטנים ביותר המכונים בייבי  (1.40-1.60מטר), שאגב, אינם מגיעים לרמת הצליל והאיכות של פסנתרי כנף, ועד לפסנתרי כנף גדולים יותר (1.70מטר ומעלה).

פסנתרי כנף חדשים, המיועדים לשימוש ביתי, יגיעו למצבם האופטימלי, במהלך כעשור ויישארו במצבם זה למשך דורות, בתנאי שיטופלו כיאות.

 

פסנתר כנף – כיצד הוא פועל?

פסנתרים עומדים

הפסנתר העומד, או כפי שהוא גם מכונה – 'פסנתר הקיר', נחשב פחות מפסנתר הכנף, אבל הוא אחראי למהפכה הגדולה, שהפכה את הפסנתר לכלי הנגינה הפופולרי והנגיש בעולם. בשונה מפסנתר הכנף בו מערכת מיתרי המתכת מתוחה באופן אופקי על שלדת הפסנתר, בפסנתר הקיר המיתרים מתוחים באופן אופקי אך תיבת התהודה אנכית.

את הפסנתר העומד הראשון בנה ב-1739 האיטלקי דומיניקו דל מלה שנחשב למסיים השושלת של הדור הראשון של בוני הפסנתרים. דל מלה למד את מלאכת בניית הפסנתרים אצל ג'ובאני פיריני שהיה השוליה של ברתולמיאו כריסטופרי, ממציא הפסנתר.

אבל פסנתרי הקיר הפכו לפופולריים  באמת בזכות הדור הבא של בוני הפסנתרים שהתפתח דווקא בגרמניה. לקראת סוף המאה השמונה-עשרה פיתח יצרן פסנתרים גרמני בשם שטיין, פסנתר עומד בגובה של יותר ממטר ושלושים. עובדה זו איפשרה לו להגדיל את תיבת התהודה של הפסנתר העומד ולהגביר את עוצמת הצליל.

שטיין גם פיתח מנגנון מכני אמין ומדויק יותר, ומנקודה זו הפכו הפסנתרים העומדים מתוצרת גרמניה לכלים מאוד פופולריים. הפסנתר העומד הפך את הפסנתר לכלי שאפשר להכניס לכל בית או לחללים צפופים כמו חללים של מסבאות (זו כנראה הסיבה שעד היום מוזיקאי קאנטרי מעדיפים בדרך כלל פסנתרי קיר).

הנגישות הזו, שלוותה גם בהוזלה של מחירי הפסנתרים בהחלט עזרה להפוך את הפסנתר לכלי כל כך נפוץ.

 

פסנתר עומד – כיצד הוא פועל?

בית של פסנתרים

בשנת 1939, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ מפולין צעיר בשם דוד מלניק. כמו אלפים רבים גם דוד מלניק השתקע בתל אביב וחיפש את דרכו בארץ החדשה. עברו כמה שנים, דוד חסך קצת וב-1945 פתח חנות לממכר פסנתרים בשם 'מלניק פסנתרים', ברחוב דיזינגוף 119 ממש בצמוד לקפה "כסית" המיתולוגי. דוד לא יכול היה לנחש את זה, אבל בשבעים ושלוש השנים שהעסק קיים הוא יישאר כמעט באותו מקום ויהפוך בעצמו למוסד מיתולוגי.

בשנות הארבעים לפסנתר היה תפקיד חברתי חשוב. תל אביב של אותם ימים היתה עיר צעירה, הביקוש לפסנתרים היה רב ודוד מלניק עשה חיל. השנים חלפו, 'מלניק פסנתרים' נודע כעסק רציני אמין ואחראי, דוד הקים משפחה והכול נראה ורוד ואז קרה האסון. ב-1962 דוד מלניק נהרג בתאונת דרכים קשה והוא בן 45 בלבד. המשפחה עברה טלטלה נוראה. בנו הבכור של דוד, פנחס מלניק, היה בן 19 בלבד ובשל הנסיבות נאלץ להפסיק את שירותו הצבאי ולהתגייס לעסק המשפחתי.

הכול נשאר במשפחה

למרות הנסיבות הקשות וגילו הצעיר התגלה פנחס מלניק כמנהל מוכשר. הנער שכל שנות ילדותו עברו עליו בין הפסנתרים בחנות המשפחתית כבר היה בעל הבנה עמוקה בתחום. עד מהרה הצליח פנחס לייצב את העסק ואפילו לקחת אותו לפסגות חדשות. אפשר לאתר את יסודות החדשנות המקצועית, שהפכה את 'מלניק פסנתרים' להרבה יותר מבית ממכר לפסנתרים, בתקופה הזו. פנחס מלניק הגדיל את נפח הפעילות ובשנת 1969 כשזיהה שבמרחק שלושה בניינים במעלה הרחוב מוצעת למכירה חנות הרבה יותר גדולה, הוא קפץ על ההזדמנות ורכש את החנות בדיזינגוף 125, שהיא החלל בו פועלת החנות גם היום. עם השנים נוספו חללים נוספים שהעיקרי שבהם הוא אולם התצוגה הגדול ברחוב פרוג 44 בסמוך לחנות האם.

פנחס מנהל את 'מלניק פסנתרים' כבר יותר מחמישים וחמש שנים, בשנת 2004 הצטרף אליו, בנו תומר מלניק, שבחר לוותר על העיסוק במשפטים למען אהבתו לפסנתרים. מסתבר שגם הדור השלישי במשפחת מלניק נגוע בחיידק הזה.

One stop shop לפסנתרים

כאמור, במשפחת מלניק מבינים שפסנתר הוא לא סתם מוצר, זו תרבות שלמה הדורשת מקור ידע וסמכות שיש בה אספקטים אינטלקטואליים מוזיקליים ואספקטים טכניים לוגיסטיים, פנחס היה זה שחשב על תחום הפסנתרים בצורה הוליסטית והוא זה שזרע את היסודות למעמדו הנוכחי של העסק שנחשב היום לגוף המקצועי, המקיף והמנוסה בישראל כשזה מגיע לפסנתרים.

היום, לצד ייבוא, מכירה והשכרה של פסנתרים, במקביל לאולם התצוגה והחנות עצמם, 'מלניק פסנתרים' מפעילה גם בית מלאכה לשיפוץ פסנתרים. מלניק פסנתרים גם משכירה חדר חזרות למוזיקאים, מספקת שירותי כיוון פסנתרים, טרייד אין לפסנתרים, הערכות מחיר ושמאות של פסנתרים, שירותי הובלה ייעודיים לפסנתרים ולאחרונה נוסף גם שירות התקנת מערכת סיילנט לפסנתר – הפסנתר השקט ומערכת פיאנו דיסק המאפשרת נגינת יצירות מוזיקליות שונות על הפסנתר ללא מגע יד אדם.

מלניק פסנתרים הוא מוסד ייחודי משפחתי, כבר שלושה דורות ולמעלה מ-72 שנה, השומר על רמה גבוהה של איכות, אמינות, מקצועיות ושירות.

כבר משנות ה-80 של המאה הקודמת, מלניק פסנתרים הוא היבואן הבלעדי של פסנתרי האיכות פטרוף – Petrof Pianos, המיוצרים בצ'כיה זה מלמעלה מ-155 שנה.

כמו כן , מלניק פסנתרים מייבא פסנתרים יד שנייה באיכות הגבוהה ביותר מאירופה (צ'כיה וגרמניה) ויפן (A GRADE – AS ISׂ)

במלניק פסנתרים תמצאו פסנתרים טובים בכל רמות המחירים.

מלניק פסנתרים – יוקרתי אך לא יקר.

 

פסנתרים בעיצוב אישי

חובבי המוזיקה אולי יתרעמו, אבל פסנתר הוא לא רק כלי נגינה, פסנתר הוא גם רהיט. המימדים הגדולים של הפסנתר אינם משהו שניתן להתעלם ממנו, אם יש פסנתר בבית, מוטב שהוא ישתלב במארג הכללי של עיצוב החלל בבית.

למעשה, הפסנתר שהתפתח במעצמות העיצוב של אירופה החל מראשית המאה השמונה-עשרה, הוא חפץ שבמרבית המקרים מעוצב מתוך ראייה עמוקה של ערכים אסתטיים ולא רק על פי שיקולי צליל או אקוסטיקה. יש משהו מאוד חושני בפיתולים המובנים בעיצוב פסנתרי הכנף הקלאסיים, וגם פסנתרי הקיר הם לרוב בעלי קווים אלגנטיים.

חפץ שמספר סיפור

פסנתר הוא אחד מאותם חפצים, שקשה להתעלם מהנוכחות הפיזית שלהם. המראה המיוחד והייעוד הרומנטי (כן, מוזיקה זה דבר רומנטי) מושכים אליהם תשומת לב, כך שפעמים רבות הפסנתר מהווה מוקד מרכזי בחלל.

מלבד היות הפסנתר בעל נוכחות מרשימה ודומיננטית בחלל, הוא משרה אווירה של תרבות ורוגע, ובכך מכניס מימד נוסף לעיצוב. לכן, מעצבי פנים אוהבים פסנתרים, אך גם חוששים מהם באותה מידה. פסנתר שלא ישתלב בצורה כזו או אחרת במארג העיצובי יפגום מאוד באותו מארג.

למרות שרוב הפסנתרים מעוצבים לעילא, צריך לזכור, שבשל התכונות האקוסטיות, העיצוב של הפסנתר לא השתנה דרמטית מאז אמצע המאה התשע-עשרה. מדובר בתעשייה, שברובה נאמנה לערכים המסורתיים, שמלווים אותה כבר מאתיים שנה. לכן, הרוב המכריע של הפסנתרים עדיין משמרים את המראה הקלאסי (צבעים של שחור, לבן וחום) בגימור מבריק או מט, לעיתים ניתן להעז ולשנות את מראה הפסנתר ובכך לתת פרשנות חדשה לחלל.

פסנתרים בשלל צבעים

מלניק פסנתרים, בית העסק הוותיק (מעל 72 שנה) לייבוא ומכירת פסנתרים, הוא מוסד יחיד במינו בנוף המקומי, המשמש גם כמקום מפגש ומקור ידע למוזיקאים העוסקים בתחום.

לאחרונה, התווסף שירות חדש למגוון השרותים המוצעים במלניק פסנתרים – 'פסנתרים בעיצוב אישי'. מעתה, תוכלו לרכוש פסנתר איכותי וגם להעניק לו את הטאצ' האישי שלכם. בעת רכישת פסנתר במלניק פסנתרים תוכלו לבחור צבע שונה לפסנתרכם. מהיום תוכלו לקבל את הפסנתר שלכם בכל צבע שתרצו. מלבן בוהק ועד ורוד מזעזע, צהוב לימון או אדום דם, הכל בהתאם לפנטזיה האישית שלכם.

חשוב לציין שצביעת פסנתרים אינה עניין טריוויאלי. בשל המשמעויות האקוסטיות של העץ והמנגנונים העדינים, צביעת פסנתר אינה משימה, שניתן להטיל על כל צבע רהיטים. זו פעולה, הדורשת שיתוף פעולה בין מומחה לתיקון ושיפוץ פסנתרים לבין צבע פסנתרים מקצועי. ניתן לצבוע פסנתר בביטחון, מבלי לפגום באיכויות המוזיקליות שלו, רק בשיתוף פעולה כנ"ל ותחת פיקוח.

לכן, היוזמה של מלניק פסנתרים כל כך מרעננת. היא מעידה על חשיבה נועזת וחדשנית בתחום הפועל על פי קודים מאוד שמרניים ונוקשים. מעצבי פנים ואדריכלים, יכולים כעת, לעשות שימוש בשירותי 'פסנתרים בעיצוב אישי' כדי לדייק את עבודתם ולשלב את הפסנתר באופן מושלם בתוך המארג העיצובי הכללי.

מה מקור שמו של הפסנתר?

שמו המקורי של הפסנתר הוא Piano – Forte, על שום היכולת לשלוט על חוזק הצליל שהוא מפיק באמצעות עוצמת הלחיצה על הקליד:

צליל חלש – פיאנו וצליל חזק – פורטה. בשפות רבות נקרא הפסנתר עד היום "פיאנו" (Piano) כקיצור של שם זה.

תרגום המילה האיטלקית piano, שהיא בעצמה קיצור הכינוי המקורי של כלי הנגינה, ה-pianoforte.

הביטוי האיטלקי המקורי הוא חיבור של piano (“חלש”) ו-forte (“חזק”). המשמעות המקורית של כלי הנגינה הוא ”חלשחזק”

על שם היתרון המרכזי שלו על פני קודמו, הצ’מבלו.

האזכור הראשון של המילה "פסנתר" בשפה העברית מופיע לראשונה בספר דניאל:

"בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרוס [קַתְרוֹס] סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה

וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא"

(פרק ג' פסוק ה').

 

ספר דניאל נחשב אמנם לטקסט עברי קדום בן יותר מאלפיים חמש מאות שנים, אבל פרק ג' ובכללו הפסוק הזה לא כתוב בעברית אלא בארמית. ובחצר נבוכדנצר מלך בבל, המתוארת בספר דניאל, איש לא ניגן בפסנתר המוכר לנו היום. כלי הנגינה האיקוני נולד רק בשנת 1699 כפיתוח של כלי מקלדת קדומים יותר דוגמת הצ'מבלו, שגם הם המצאות אירופאיות מאוחרות יותר שלא דומים לכלי הנגינה שרווחו בבבל הקדומה.

למעשה, המילה היחידאית (מילה המופיעה במקרא רק פעם אחת) 'פסנתרין' גם אינה מילה שמקורה בשפה הארמית. זו מילה יוונית שהתגלגלה לארמית וכנראה שגם בחצרו של נבוכדנצר לא הכירו כלי נגינה בשם פסנתר או פסנתרין.

פסנתרין היא ההטיה הארמית של המילה היוונית 'פסלטריון', כלי נגינה דמוי נבל שלא היה מוכר במזרח הקדום והגיע לכאן עם ההשפעות ההלניסטיות של אלכסנדר מוקדון ויורשיו ומשם גם לשפת הדיבור ולטקסט של ספר דניאל.

 

ואיך התגלגלה 'פסנתרין' למילה העברית 'פסנתר'?

היום, השם 'פסנתר' נשמע לנו מובן מאליו – מילה עברית שורשית ותיקנית שאיש לא יערער עליה או יהרהר יותר מדי על מקורותיה. מסתבר שהעניין הזה הרבה פחות מובן מאליו ממה שנדמה במבט ראשון.

עד ראשית שנות השלושים לא היתה מילה אחת מוסכמת לכלי הנגינה שכונה בלעז 'פיאנו', ולמעשה, זה גם היה הכינוי השגור בקרב דוברי העברית בארץ ישראל. אליעזר בן יהודה, המחדש הגדול של השפה העברית, לא היה שבע רצון מאף אחת מהחלופות העבריות למילה (והפסנתר בכללן) ומיהר להכריז על הפיאנו כ'מכושית'. אבל אליעזר בן יהודה, למרות השם שיצא לו כמחיה השפה העברית. לא היה הראשון להציע חלופה עברית ל'פיאנו'.

ב-1906 כשבן יהודה החליט שהשם העברי יהיה 'מכושית' ויהי-מה, כבר היו מי שקראו לפיאנו 'פסנתר', ובמשך כשני עשורים עוד אפשר היה לפגוש בתל אביב הקטנה 'נגני מכושית' לצד 'פסנתרנים', אבל ב-1930 כאשר נסגר 'דואר היום', העיתון שייסד בן יהודה, נעלמה ונשכחה יחד איתו גם המכושית.

 

ברטה מהביל"ויים סוגרת עניין

כאמור גם לפני אליעזר בן יהודה היו חלופות עבריות למילה 'פיאנו'. צריך לזכור שמאמצע המאה ה-19 הפסנתר המודרני כבר היה כלי נגינה מאוד פופולרי. הפסנתר היה אייקון של מודרנה ותרבות. כל בית בורגני משכיל שכיבד את עצמו כלל פסנתר כפריט חובה. האופנה הזו הגיעה גם לארץ ישראל וגם לפני בן יהודה היו קנאי עברית שהציעו חלופות שונות. רובן ככולן הגיעו מהמקורות העבריים. כך היה מי שבחר לכנות את הפיאנו בשם 'נבל' והיה מי שהציע את השם 'עוגב', שתיהן מילים המופיעות בתנ"ך ושתיהן מתארות כלי נגינה שונים מכלי הנגינה המזוהים איתם היום. בפועל, מרבית דוברי המרחב העברי והיהודי השתמשו במושג הלועזי 'פיאנו' או 'פיאנא'.

מי שכנראה חתומה על החידוש העברי 'פסנתר' היא ברטה פיינברג. ברטה, אשתו של יוסף פיינברג (דודו של אבשלום פיינברג המפורסם), נמנתה על הקבוצה של ראשוני הביל'ויים והיא ובעלה יוסף הם מהמייסדים של המושבה ראשון לציון.

ברטה, פסנתרנית מחוננת ואישה משכילה עם תודעה לאומית, היתה גם הבעלים הגאה של הפסנתר הראשון והיחיד בראשון לציון – נכון לשנת 1885. בערך בתקופה הזו מופיעה לראשונה המילה 'פסנתר' וכל הסימנים מעידים שברטה היא הקופירייטרית. בן יהודה אמנם עיקם את האף לנוכח המילה היוונית ארמית. אבל בראי ההיסטוריה אפשר לקבוע שהפסנתר של ברטה ניצח את המכושית שלו בנוקאאוט.

 

 

האבולוציה של הפסנתר

בימינו הפסנתר הוא אחד מכלי הנגינה הנפוצים בעולם. כלי נגינה הנמצא בעשרות אלפי בתים בישראל והנחשב לעמוד התווך של מרבית היצירות החשובות ביותר במוזיקה הקלאסית. הפסנתר ממלא תפקיד מרכזי בסגנונות  מוזיקליים רבים כגון מוזיקה קלאסית ג'ז, קאנטרי, רוק פופ ועוד.

לאור העובדה הזו, מפתיע לגלות שהפסנתר הוא כלי מודרני יחסית, שאב הטיפוס של הפסנתר המודרני הופיע רק בתחילת המאה השמונה-עשרה. הפסנתרים בצורתם הסופית המוכרת לנו היום התקבעו לקראת המחצית השנייה של המאה התשע-עשרה.

 

בראשית היתה מקלדת

הפסנתר המוכר לנו נולד כפיתוח של כלי נגינה המכונים 'כלי מקלדת'. כלי המקלדת הופיעו לראשונה בימי הביניים והתחלקו לשתי משפחות – 'כלי מקלדת אוויר', שהמייצג הנאמן שלהם הוא העוגב; ו'כלי מקלדת מיתר', שהנציג הידוע שלהם הוא הצ'מבלו. גם הצ'מבלו וגם העוגב השפיעו על האבולוציה של הפסנתר המודרני.

ההופעה של כלי המקלדת המורכבים דווקא בשלהי ימי הביניים קשורה להתפתחות הטכנולוגיה. לא במקרה הצ'מבלו הראשונים הופיעו במקביל לשעונים הראשונים. אותה יכולת מכנית חדשה, שאיפשרה את הופעתם של אלה, איפשרה גם את הופעתם של אלה.

הצליל של הצ'מבלו נוצר באמצעות פריטה על מיתרים מתוחים בתוך תיבת תהודה מעץ. כשאנחנו אומרים 'צ'מבלו', אנחנו מתכוונים למשפחה שלמה של כלים, שפעלה על פי העיקרון הזה. במשך כמעט ארבע מאות שנה היה הצ'מבלו הכלי הדומיננטי במוזיקה שנוצרה ונוגנה באירופה. הצ'מבלו העתיק ביותר שעדיין ניתן לנגן עליו יוצר בשנת 1521 באיטליה ותור הזהב המוזיקלי שלו היה בתקופת הבארוק. לצ'מבלו היה צליל מתכתי, אבל המגבלה האמיתית שלו נבעה מכך, שבשונה מהפסנתר המודרני, עוצמת הצליל קבועה ואינה בשליטת הנגן.

העוגב, שנולד פחות או יותר במקביל לצ'מבלו, דווקא לא סבל מהמגבלה הזו, אבל העובדה שהוא פועל על בסיס מערכת מורכבת של צינורות הדורשות קונסטרוקציה מיוחדת הפכה אותו לכלי שנעשה בו שימוש במקומות ציבוריים וליתר דיוק – בכנסייה. העוגב הפך לכלי המזוהה ביותר עם הנצרות, הרבה מלחינים כמו למשל יוהאן סבסטיאן באך, הלחינו יצירות ליטורגיות רבות שנועדו לעוגב בכנסייה.

ברתלומיאו כריסטופרי משדרג את הצ'מבלו

ברתלומיאו כריסטופרי היה מומחה בבניית צ'מבלו ואחראי על אוסף כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה. בשנת 1699 הוא בנה צ'מבלו שלא עבד על עיקרון הפריטה אלא על עיקרון ההקשה. בדיעבד, זה היה הרגע בו הומצא הפסנתר. מכאן הפיתוח של הפסנתר הואץ. ברגע שהפורטים הוחלפו בפטישים הנגן קיבל יכולת לשלוט על עוצמת הצליל מצליל חלש – 'פיאנו' בלטינית ועד לצליל חזק – 'פורטה' בלטינית. מכאן נקרא הכלי החדש שהמציא כריסטופרי  'פיאנו פורטה' (הלחם של המילים "חזקחלש") או בקיצור – פיאנו.

כבר משנת 1709 החלו לייצר פסנתרים באופן סדרתי. במהלך מאה וחמישים השנה הבאות מנגנון הפסנתר המשיך להתפתח. הפטישים בציפוי העור הוחלפו בפטישים מצופים לבד, בהמשך הגיעה מסגרת מיתרי הפלדה ולצד פסנתר הכנף הופיע גם הפסנתר האופקי – הפסנתר העומד המוכר לנו כפסנתר הקיר. אבל העיקרון הבסיסי שהגה כריסטופרי לא השתנה.

 אטמים – אוברדנפר להרחיב

מתח של 20 טון

צורך בכיוון

הפסנתר הוא כלי מקלדת ומיתר בעת ובעונה אחת. בחלקו החיצוני אנו רואים רק את 88 הקלידים השחורים והלבנים, ובחלקו הפנימי נמצאים מיתרים המתוחים על מסגרת עץ. כל לחיצה על קלידי הפסנתר מפעילה פטיש קטן אחד או יותר, שנמצאים בתוך הפסנתר וראשם עטוף לבד. פטישים אלו מקישים על המיתרים, אשר מהדהדים בתיבת התהודה של הפסנתר. כך מפיקים הפסנתרים את צליליהם. לפסנתר יש את מנעד הצלילים הגדול ביותר בכל משפחות כלי הנגינה (למעט נבל ועוגב) ולמעלה מ- 7 אוקטבות.

במנגנון הפסנתר ישנם גם אטמים שתפקידם לחסום את הצליל כאשר מופסקת הלחיצה על הקליד. לפסנתרים יש גם 2 דוושות: הדוושה הימנית משמשת לביטול פעולת האטמים והדוושה השמאלית משמשת להחלשת עוצמת הצלילים. בפסנתרי קיר יש גם דוושה אמצעית, המכונה "דוושת אימון". דוושה זו מאפשרת לנגן צלילים בעוצמה נמוכה במיוחד באמצעות הורדת בד לבד המבודד בין הפטישים למיתרים.

בפסנתרי כנף מסוימים יש דוושה אמצעית נוספת המסייעת לדוושה הימנית להפיק הרמוניות בערבוביה (הדוושה מחזיקה את הבס והצללים הגבוהים חופשיים).