סוגי פסנתרים

מאז הופיע על במת ההיסטוריה, בראשית המאה השבעה-עשרה (שנת 1699), הפך הפסנתר לאחד מכלי הנגינה המשמעותיים בתולדות המוזיקה. במשך למעלה מ- 200 שנה המשיך הפסנתר לעבור שיפורים ושינויים רבים, והתקבע בצורתו הסופית בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. ניתן לסווג את הפסנתר לשני סוגים: פסנתר הכנף, בו המנגנון המכני מאוזן לקרקע, ופסנתר עומד בו המנגנון המכני מאונך לקרקע.

 

פסנתרי כנף

פסנתרי הכנף מתחלקים לשתי קטגוריות, פסנתר כנף רגיל ופסנתר כנף קונצרטנטי.

פסנתר כנף קונצרטנטי

הפסנתר הקונצרטנטי הוא הפסנתר האולטימטיבי. הפסנתר הקונצרטנטי נבחן, הן באיכות צליליו, המאפשרת לטובי הפסנתרנים להפליא בנגינה עליו, והן בעוצמת צליליו הנשמעים היטב בחלל העצום של אולם הקונצרטים. זאת, בזכות תיבת התהודה שלו שהינה גדולה במיוחד.

פסנתרים קונצרטנטיים טובים עשויים להגיע לאורך של כשלושה מטרים, ומיוצרים מחומרי הגלם המשובחים ביותר, על ידי בוני הפסנתרים המיומנים והמוכשרים ביותר בתהליך מורכב האורך כשנה. פסנתרים אלו מיוצרים אצל חברות הפסנתרים המובילות בעולם, בהזמנה מראש בלבד, ועלותם עשויה להגיע למאות אלפי שקלים.

לפסנתר קונצרטנטי, המוצב באולם קונצרטים, לוקח בדרך כלל משך זמן של כשלוש שנים על מנת להגיע למצבו האופטימלי, מצב זה נשמר למשך כ-12 שנים נוספות. לאחר פרק זה זמן זה, בדרך כלל, באולמות הקפדניים ביותר, יוחלף הפסנתר בחדש.

 

פסנתר כנף

לפסנתר הכנף תיבת תהודה הנפרשת מהקלידים באופן מאוזן ומתעגלת בסיומה, והיא סימן ההיכר האיקוני שלו. מקורות העיצוב המיוחד הזה קודמים לפסנתר וגובשו עוד בתקופת האב הקדמון והפחות מפותח שלו – הצ'מבלו. במהלך המאה השמונה-עשרה היו מספר טיפוסים של פסנתרים והמראה הסופי המוכר לנו היום גובש במאה התשע-עשרה.

בשוק פסנתרי הכנף קיימים פסנתרים באורכים שונים. החל מפסנתרי הכנף הקטנים ביותר המכונים בייבי  (1.40-1.60מטר), שאגב, אינם מגיעים לרמת הצליל והאיכות של פסנתרי כנף, ועד לפסנתרי כנף גדולים יותר (1.70מטר ומעלה).

פסנתרי כנף חדשים, המיועדים לשימוש ביתי, יגיעו למצבם האופטימלי, במהלך כעשור ויישארו במצבם זה למשך דורות, בתנאי שיטופלו כיאות.

 

פסנתר כנף – כיצד הוא פועל?

פסנתרים עומדים

הפסנתר העומד, או כפי שהוא גם מכונה – 'פסנתר הקיר', נחשב פחות מפסנתר הכנף, אבל הוא אחראי למהפכה הגדולה, שהפכה את הפסנתר לכלי הנגינה הפופולרי והנגיש בעולם. בשונה מפסנתר הכנף בו מערכת מיתרי המתכת מתוחה באופן אופקי על שלדת הפסנתר, בפסנתר הקיר המיתרים מתוחים באופן אופקי אך תיבת התהודה אנכית.

את הפסנתר העומד הראשון בנה ב-1739 האיטלקי דומיניקו דל מלה שנחשב למסיים השושלת של הדור הראשון של בוני הפסנתרים. דל מלה למד את מלאכת בניית הפסנתרים אצל ג'ובאני פיריני שהיה השוליה של ברתולמיאו כריסטופרי, ממציא הפסנתר.

אבל פסנתרי הקיר הפכו לפופולריים  באמת בזכות הדור הבא של בוני הפסנתרים שהתפתח דווקא בגרמניה. לקראת סוף המאה השמונה-עשרה פיתח יצרן פסנתרים גרמני בשם שטיין, פסנתר עומד בגובה של יותר ממטר ושלושים. עובדה זו איפשרה לו להגדיל את תיבת התהודה של הפסנתר העומד ולהגביר את עוצמת הצליל.

שטיין גם פיתח מנגנון מכני אמין ומדויק יותר, ומנקודה זו הפכו הפסנתרים העומדים מתוצרת גרמניה לכלים מאוד פופולריים. הפסנתר העומד הפך את הפסנתר לכלי שאפשר להכניס לכל בית או לחללים צפופים כמו חללים של מסבאות (זו כנראה הסיבה שעד היום מוזיקאי קאנטרי מעדיפים בדרך כלל פסנתרי קיר).

הנגישות הזו, שלוותה גם בהוזלה של מחירי הפסנתרים בהחלט עזרה להפוך את הפסנתר לכלי כל כך נפוץ.

 

פסנתר עומד – כיצד הוא פועל?